תורת הריפוי באמצעות אלקטרותרפיה |
 יישום זרמים אלקטרותרפיה אינו מושג חדש. מאז ומתמיד הסגולות הרפואיות של תופעות אלקטרוניות טבעיות היו ידועות, הרבה לפני שויליאם גילברט הגדיר את המושג אלקטרוניקה בשנת 1600. הן אריסטו ואפלטון מתייחסים לטורפדו השחור (הבטאים החשמלניים) אשר, בשנת 46 לספירת הנוצרים נרשם על ידי הרופא סריבוניוס לרגוס להקלה של מגוון תופעות רפואיות החל מכאב ראש ועד לטיפול בשגדון (מכף רגל ועד ראש). במאה השמונה עשרה, רופאי שיניים דיווחו על תוצאות מצוינות בטיפול בכאבים על ידי שימוש במכשירים חשמליים גולמיים.ניסויים בסטימולציה חשמלית בזרם נמוך של המוח נעשו בפעם הראשונה על ידי ד"ר לדוק וד"ר רוקסו מצרפת בשנת 1902. בתחילה, שיטה זאת נקראה Electrosleep (שינה חשמלית) משום שהיא נחשבה כגורמת לשינה. מחקר בנושא השימוש במה שנקרא כיום Cranial Electrotherapy Stimulation(אלקטרותרפיה באמצעות גירוי גולגולתי) (CES) לטיפול בחרדה, דיכאון ונדודי שינה, החל בברית המועצות במהלך שנות החמישים וממשיך עד לימינו. לפני מאה שנים, מכשירים חשמליים היו בשימוש נרחב לטיפול בכאבים ונטען כי הם מרפאים מגוון של הפרעות רפואיות. בשל התפתחותן המועטה של הטכנולוגיות בתחום האלקטרוניקה והמכה הפוליטית שהנחיתו הלובים הפרמצבטיים, צורת ריפוי זאת זכתה לשם רע בקרב העוסקים ברפואה בחלק הראשון של המאה ה-20. כתוצאה מכך, עמיתים למקצוע הרפואה הפסיקו ללמד את שיטות האלקטרותרפיה. מקצוע הביו פיסיקה נעלם בעצם מתכנית ההכשרה לרפואה והכימיה תפסה את מקומו כמדע המרכזי ועימו משא האחריות לריפוי כל תחלואות המין האנושי. כיום, בתחילת המאה ה-21, ברור כי הכימיה כמדע יחיד מבאר של הרפואה, לא עמדה בציפיות ממנה ובכך הביאה את הרפואה המודרנית לבחון מחדש את תפקיד הביו פיסיקה. בשנת 1965, ד"ר רונלד מלזק מקנדה וד"ר פטריק וול מאנגליה פרסמו מאמר העוסק בתיאוריה מקיפה חדשה בנושא של כיצד מערכת העצבים מעבדת את הכאב. תיאוריה “Gate Control”(בקרת השער) שלהם הסבירה אף היא כיצד גירוי חשמלי יכולה להשפיע על הפיזיולוגיה של הכאב. בשנת 1967, מכשירים חשמליים הושתלו בעזרת ניתוח על מנת לשלוט בכאב חמור בגב תחתון. מעט לאחר מכן נעשה שימוש ביחידות חשמליות על פני השטח, על מנת לבחון את תגובת המטופל כאמצעי לאיתור מועמדים מתאימים לניתוח. מהר מאוד נתגלה כי סטימולטורים חשמליים על פני השטח אלה היו יעילים במידה שווה וניתן להשתמש בהם לטיפול בכאב בדרך זאת, ובכך להימנע מניתוח. מאז, מכשירים אלה הידועים כמכשירי גירוי עצבי תת-עורי (TENS), הפכו למקובלים בצורה נרחבת על ידי רופאים ורופאי שיניים, על מנת לשלוט בצורות רבות של כאב. טכנולוגית TENS מבוססת על השימוש בחשמל כעוצמה. טפיחה חוזרת על המקום הכואב באמצעות חפץ כהה כגון עט או כפית משיגה את אותו אפקט. זאת הסיבה שלעיתים מתייחסים ל-TENS כמשכך כאבים נוגד גירוי. בעצם, אין השפעות מעבר לזמן הטיפול באמצעות TENS ומטופלים אשר השתמשו בו, מפתחים סיבולת לסטימולטור החשמלי, סבר הדורש הגדלת כמות הזרם עד אשר הוא אינו יעיל יותר ברמות בטוחות. |
||